עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' היילה ואח'

פסק דין

תביעת פינוי שהוגשה על ידי התובע, עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ כנגד הנתבעים דניניו היילה וטפטה היילה לפינויים מדירה בבעלות התובע ברחוב בן חנן 7/2 בנתניה (להלן: "הדירה"). כפי שפורט בתביעה הדירה הושכרה בשעתו לאימו של הנתבע המנוחה היילה אננו ז"ל. המנוחה נפטרה ביום 6.6.12. הנתבע לא התגורר בדירה עם המנוחה בסמוך למועד פטירתה ועל כן הנתבעים הינם פולשים ועליהם לפנות הדירה.

הנתבע הגיש בקשה לסילוק על הסף של התביעה. לאחר שבקשתו נדחתה הוסכם על הגשת תצהירים מטעם הצדדים. הנתבע בתצהיר עדותו הראשית טען שהתגורר משנת 1995 עם אימו בדירה ללא הפסקה. מעולם לא עזב את הדירה. ביום 16.6.12 נפטרה אימו והוא פנה לתובע על מנת להסב את התשלומים החודשיים על שמו. לטענתו הינו זכאי להיות מוכר כדייר ממשיך בדירת המגורים של אימו. כן הגיש תצהירים מטעם עדים נוספים שהצהירו אף הם שהנתבע התגורר בדירה יחד עם המנוחה במשך כל השנים שעברו.

התובע מנגד הגיש תצהיר עדות ראשית מטעם אהרון מלול רכז שטח לפיו בביקורים שערך בדירה הוברר שהנתבע לא התגורר בדירה. לאחר פטירת המנוחה קיבל את בקשת הנתבע לקבלת זכויות ממשיך בדירה. לאור המפורט בביקורים דחתה ועדה מחוזית את הבקשה אולם העבירה ההחלטה לועדה העליונה. הוועדה העליונה החליטה אף היא שלא לקבל בקשת הנתבע. הוגש ערעור נוסף בפני ועדת האכלוס העליונה במשרד השיכון אולם אף הוא נדחה.

התובע טוען בסיכומיו שהנתבע מנוע מלהעלות כל טענה אשר מהותה הינה למעשה תקיפה של החלטות ועדות משרד השיכון והבינוי, שהיא הרשות המוסמכת לדון בשאלת "דייר ממשיך".

החלטות הועדות בענין הנתבע אשר מצאו לנכון לדחות בקשתו להכרה בזכאותו כדייר ממשיך אינן ראויות להשמע בפני בית המשפט שכן אין עסקינן בתקיפה עקיפה על הנתבעת אלא בתקיפה ישירה והשגה מנהלית על טיבן של החלטות הרשות הציבורית.

הרשות הציבורית שהחליטה אינה צד לדיון ועל כן ובהתאם לחוק בתי משפט לעניניים מנהלים התש"ס – 2000, בית המשפט לעניינים מנהלים לו הסמכות היחודית לבחון תקפות ההחלטות.

הסמכות העניינית לתקיפת החלטת הוועדה העליונה של משרד הבינוי והשיכון נדונה בהוראות סעיף 5 לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים תש"ס - 2000, שם נקבע כי:

"בית משפט לעניינים מנהליים ידון באלה -

(1) עתירה נגד החלטה של רשות בעניין המנוי בתוספת הראשונה (להלן עתירה מנהלית)".

סעיף 13 לתוספת הראשונה, קובע כדלקמן:

"דיור ציבורי - החלטה של רשות בעניין דיור ציבורי לפי חוק הדיור הציבורי (זכויות רכישה), התשנ"ט - 1998, למעט סעיף 12, ולפי חוק זכויות הדיירבדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 וכן עניני דיור ציבורי לפי כל נוהל".

בעת"מ (חי') 1398/03 חסקל נ' מדינת ישראל-משרד הבינוי והשיכון [פורסם במאגרים, 2005],התייחס בית המשפט להוראה הנ"ל, וקבע וכי בית משפט השלום אינו רשאי לקבוע קיומה של זכות על פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, וכי החלטת הרשות בעניינים מעין אלה, נתונה לתקיפה במסגרת עתירה מנהלית בלבד. יחד עם זאת, נקבע כי במסגרת תביעת פינוי, בבית משפט השלום, ניתן לברר את המסד העובדתי, לצורך קיום תנאי הזכאות על-פי חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, ככל שראוי שהמחלוקת עובדתית תתברר בבית משפט השלום ומתנהלת התביעה הרגילה ולא על דרך של עתירה.

בבר"ע (י-ם) 870/09 פרזות חברה ממשלתית עירונית לשיכון בע"מ נ' יעקב שאול ואח' (פורסם במאגרים, 2009), נקבע שועדת האכלוס של משרד הבינוי והשיכון הינה גוף מינהלי שאת החלטותיה ניתן לתקוף בתקיפה ישירה בבית המשפט לעניינים מינהליים, ואף ראוי לתקוף אותם בצורה זו ובדרך המלך. אולם, אין בהוראות הדין המאפשרות תקיפה ישירה הנעשית בבית המשפט לעניינים מנהליים,כדי לשלול את סמכותם של בתי המשפט האזרחיים לדון בהחלטות 'המנהליות', במסגרת תקיפה עקיפה.לפי קביעה זו, לבית משפט הדן בתביעת הפינוי הסמכות לבחון גם את טענת הנתבעת, לפיה יש לפסול את החלטת הועדה ולראות בה "דייר ממשיך", במסגרת תקיפה עקיפה.

לאור הלכות אלה סבורני שניתן לברר טענות הנתבע במסגרת הליך תביעת הפינוי שבפני.

השאלה על כן העומדת לדיון הינה הנתבע הינו דייר ממשיך בדירת המנוחה כהגדרת החוק?

בהתאם לחוק הדיור הציבורי ילדו של זכאי שנפטר זכאי להחשב כדייר ממשיך אם התגורר עם הזכאי בדירה הציבורית ארבע שנים לפחות סמוך למועד פטירת הזכאי.

התובע טוען שהנתבע נטש הדירה וכראיה הציג את דוחו"ת הביקורים שנערכו. מדו"ח הביקור מיום 28.2.08 (נספח ז לתצהיר) עלה שהנתבעת מתגוררת בדירה. רכז השטח שערך הביקורים הודה בחקירתו שגם בשנת 2009 התגורר הנתבע בדירה. (ראה עמ' 7 שורות 23-24 לפרוטוקול).

עובדה היא שהנתבע בשנים אלה למד באריאל כפי שהעיד והתגורר יחד עם עוד מספר סטודנטים בחדר אחד, אולם כפי שהעיד היה מגיע הביתה מדי פעם ונהג לישון באריאל רק שלא היה לו זמן להגיע הביתה. (ראה עמ' 14 שורות 16-17 לפרוטוקול) . אף לאור הודאת העד מטעם התובעת מקבלת אני שהנתבע בשנים 2008, 2009 התגורר בדירה.

באשר לשנת 2010 קיים דו"ח מיום 23.2.10 אשר בו מצוין שהנתבע לא גר בדירה. בדו"ח מצוין שהדברים נמסרו על ידי שכנה של המנוחה הגב' אלמנש אשר תרגמה הדברים.